פסק דין
מבוא
בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקש התובע, לבטל את ההסכם שחתם עם הנתבעת, וכן לחייב את האחרונה בתשלום הסך של 4,420 ₪
לטענת התובע, בתאריך 21.01.13 נחתם הסכם בינו לבי הנתבעת, לפיה התחייבה האחרונה לשדרג שרותי האינטרנט שסופקו על ידה לתובע בעבר, לרבות שדרוג מכשיר המודם, חיבור פיזי למחשבים, חיבור אלחוטי וכן חבילת תמיכה מורחבת, הכל בעלות של 337 ₪.
הוסיף התובע וטען כי, הנתבעת לא פעלה בהתאם להסכם עימה, הן מבחינת השירות שסיפקה לו והן מבחינת הסכום אותו גבתה, כאשר סכום זה עמד על סך של 686 ₪ במקום 334 ₪. דהיינו הנתבעת לא ביטלה הסכם קודם עמו וחייבה אותו בגין שני הסכמים.
לטענת התובע, פניותיו לנתבעת לצורך בירור המחלוקת לא צלחו, ולפיכך מבקש הוא להורות על ביטל ההסכם מיום 21.01.13, והחזרת הסכומים שנגבו בניגוד למוסכם בסך 2,420 ₪. כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
מנגד, טענה הנתבעת כי בתאריך 03.10.10 הצטרף התובע לעסקה משולבת הכוללת שירותי אינטרנט וקישור מאובטח לרשת בעסקה מתמשכת, מכשיר SBOX גרסה 500 בתשלום חודשי של 285 ₪. (להלן: "העסקה הראשונה").
הוסיפה הנתבעת כי בתאריך 21.01.13 בחר התובע לרכוש מכשיר SBOX גרסה 1000 משופרת כולל הרחבת אחריות (ללא שירות אינטרנט) בעסקת תשלומים חודשיים של 176 ₪ כל אחד וכן שירות ניהול SBOX מרחוק בתשלום חודשי של 110 ₪ (להלן: "העסקה השנייה").
לטענת הנתבעת, חתימת התובע על ההסכם הנוגע לעסקה השנייה, נעשתה לאחר שנציגת הנתבעת עברה עם האחרון על סעיפי העסקה, ואף שיקפה לו תנאי ביטול העסקה.
עוד טענה הנתבעת כי, בתאריך 27.03.13, למעלה מחודש לאחר ביצוע ההתקנה במשרדו של התובע, שנעשתה בתאריך 07.02.13, ביקש התובע לבטל את העסקה השנייה, להחזיר מכשיר ה- SBOX 1000 ולהישאר עם העסקה הראשונה. בתגובה, מסרה לו נציגת הנתבעת כי לאור העובדה כי בוצעו שימושים במכשיר, והוא אינו ניתן למכירה מחדש וחלף פרק הזמן שחלף ממועד ההתקנה, לא ניתן לבטל את העסקה השנייה.
לטענת הנתבעת, על אף שהוצע לתובע לבטל את העסקה משנת 2010, תחת עסקה מוזלה ומטיבה עימו, ובנוסף לבצע החזר עבור הפרש העלויות החל ממועד החתימה על ההסכם משנת 2013, סירב התובע, והינו מתעקש על ביטול העסק השנייה, כאשר לטענתה, אין כל צידוק לכך, כאשר התובע עשה שימוש נרחב בשירות ובמוצר.
הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה.
דיון
ביום 26.01.14 התקיים דיון בפניי אליו התייצבו התובע ונציג הנתבעת וחזרו הצדדים על טענותיהם.
אין מחלקות בין הצדדים לביצוע שתי העסקאות, אשר שתי שאלות עומדות בפנינו, האחת האם חתימה על ההסכם החדש מבטלת את ההסכם הישן, וכן, האם מוקנית לתובע, בהתאם להסכם נשוא העסקה השנייה, הזכות לביטול עסקה זו?
ראשית, ובמענה לשאלה הראשונה אציין כי, מעיון בהסכם החדש אין כל הוראה כי חתימה עליו, מבטלת כל הסכם קודם בין התובע לנתבעת, כך שטענתו של התובע בעניין זה נטענה בעלמא, במיוחד ולא הובאה כל ראיה ו/או עדות נוספת על כך, של מי מנציגי הנתבעת, אשר היו מעורבים בחתימת ההסכם.
בנוסף, מעיון בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, וכן משמיעת עדות התובע בפניי, עולה כי ההסכם נשוא העסקה השנייה, נערך עמו לאחר שהבין את תוכנו, ולא העלה התובע כל טענה כנגד תוכן זה. טענותיו של התובע בדבר מתן הסבר מוטעה על ידי נציגת הנתבעת, לא הוכחה, ונותרה טענה סתמית, במיוחד ולא נשמעה עדות מפי האחרונה בעניין.
באשר לשאלה השנייה, לא מצאתי כל עילה בגינה יש להורות על ביטול ההסכם, הן בטענה למתן שירות בניגוד למוסכם, משטענותיו של התובע בעניין זה לא הוכחו, והן בעניין הטענה לתשלום העודף, וזאת משלא מצאתי כל הוראה בהסכם נשוא העסקה הראשונה, וכן בהסכם נשוא העסקה השנייה, לפיה חתימה על הסכם חדש מבטלת חיוב של הסכם קודם. משבחר התובע לא להפסיק קבלת השירותים נשוא העסקה הראשונה, עליו לשאת בתשלום בגין השירותים אלו, שמספקת לו הנתבעת, בהתאם להסכם הראשון.
מבלי לגורע מהאמור, הרי אף עיון בהסכם נשוא העסקה השנייה, (סעיף 6.3 להסכם) עולה כי מוקנית לתובע זכות לביטול ההסכם, אם כי במתן הודעה בכתב. יחד עם זאת, ביטול ההסכם וההתקשרות, לפני תום תקופת ההתחייבות, של 24 חודשים, יחייב התובע בתשלום דמי יציאה בשיעור הסכום הכולל של העסקה שהיה עליו לשלם, בניכוי הסכום ששולם עד להפסקת השירות.
לאור האמור, דחיית הנתבעת את בקשתו של התובע לביטול ההסכם נשוא העסקה השנייה, תוך החזרת כל מה ששולם על ידו עד אז, בדין יסודה. ככל ומעוניין התובע לבטל את ההסכם הנ"ל, יהא עליו לשאת בדמי יציאה, כמצוין בסעיף 16 שלעיל.